מאת קרני אלדד

שביקרה בהופעה של הדרה לוין ארדיה 31.1, במועדון הסטנגה, במתחם מגרש הרוסים.

בואו, כנסו לסלון. שבו, תשתו משהו. תרגעו, הדרה תספר לכם סיפור. היא תשיר לכם על עצב ועל שמחה, על אהבה ועל עוד אהבה ועוד קצת אהבה, על כמה כאב וכמה יופי יש בעולם. שבו, אתם שותים משהו?

הדרה לוין ארדי, אחת מאושיות התרבות והרכילות בעיר, תופסת את הצופה/מאזין מהשניה הראשונה שהיא עולה לבמה, בלי פוזה, בלי מבוכה, בלי מניירות. כידוע, בשביל להיות אומן טוב צריך כמה דברים; צריך כשרון (שהוא החמקמק והקשה ביותר להוכחה מכל המרכיבים), צריך טכניקה, כלומר איך להגיד, וצריך מה להגיד. חייבים שיהיה מה להגיד לפני שפותחים את הפה, או משחיזים את האזמל או מחדדים את העיפרון. להדרה לוין ארדי יש את שלושתם.

היא מאוד מגוונת מבחינה ווקלית. באופן כמעט לא מודע היא מלהטטת מול אוזנינו בהמון צבעים קוליים, לא מתוך מניירות של זמרות ריקניות, אלא כי ככה היא מרגישה שהכי טוב להגיש את המילים, כי ככה נבין בדיוק איך היא מרגישה, ונרגיש גם.

המופע בנוי ברגישות, בהדרגה. הוא נפתח בשני שירים המלווים רק בפסנתר (שהיא מנגנת בכלל לא רע), כשאחריהם מצטרפת הלהקה המקסימה שלה, בהתחלה בנגיעות קטנות, שלאט לאט, בשירים הבאים, מתפתחים לעיבודים מלאים יותר. ובמשך כל ההתפתחות הזאת הם עובדים כגוף אחד מהודק, גם דינמית וגם מבחינת ה mood.

רוב השירים שלה באנגלית. בין לבין היא מתבלת ברכילות עצמית, בד"שים, בכמה שירים בלשון הקודש ובדאגה כנה שכולם בקהל שותים כטוב ליבם. באמצע המופע היא מבצעת שיר של אלביס, I can‘t help falling in love with you  וכשהטרומבון מנגן את המנגינה והיא שרה/מדברת את המילים, גם אתם אולי תודו שזה הביצוע המרגש ביותר ששמעתם לשיר הזה.

אולי אני פוריטנית, אבל איפשהו לקראת הסוף איבדתי אותה קצת. אולי בגלל הכנות שגבלה בבוטות (שיר האורגזמה) שנראה כאילו האמת חשובה יותר מהמוסיקה, אולי בגלל השירים בעברית, שהם לא מהחזקים שלה, אולי בגלל שפשוט קשה לשמוע שעתיים של שירים חדשים.

להדרה לוין ארדי אין בשורה גדולה להביא לעולם, היא לא פורצת דרך או ממציאה סגנונות. אבל היא שרה פשוט ונקי, יפה ומרגש, מהלב ומהקישקעס. ההופעה שלה היא ערב מהנה בחברת אומנית אמיתית, שלא מתפשרת.

הדרה לוין ארדי – מילים ולחנים, שירה ופסנתר

A A COOL - טרומבון וקולות

אסא בוקלמן - גיטרה

ואסף קראוס המופלא - תופים